אבק שריפה, אוכמניות וסטייק שרוף: בושם חדש מציע את ריח החלל החיצון

למה שלחלל יהיה ריח בכלל ומדוע נאס"א טרחה לשחזר אותו?
שתף: 

בחלל אף אחד לא יכול להריח אותך – אבל מה לגבי החלל עצמו? קמפיין חדש באתר מימון ההמונים קיקסטארטר מבטיח לייצר בושם בניחוח החלל החיצון. מאחורי הקמפיין המשונה עומד כימאי הריח סטיב פירס מחברת הבשמים הבריטית אומגה אינגרידיאנטס. לטענת פירס, את הבושם המקורי פיתחה סוכנות החלל האמריקנית נאס"א כחלק מתוכנית הכשרת האסטרונאוטים שלה, במטרה לדמות את תנאי החלל עד לפרטים הקטנים ביותר. כעת, לאחר שהגיש בקשה רשמית דרך חוק חופש המידע האמריקני, פירס השיג את המתכון לבושם – ומתכוון לייצרו בסיטונאות.

 

נכון לכתיבת שורות אלו, קמפיין המימון של Eau de Space עומד על כ-300,000 דולר – מעל ומעבר ליעד שהציב לעצמו – ונראה כי החלום, או הסיוט, של בושם החלל עומד להתגשם. אז כמו מה מריח החלל החיצון? כמו אבק שריפה, סטייק שרוף, אוכמניות ורום, כמובן.

 

מה הריח של החלל החיצון?

לא כדאי לנסות לרחרח את החלל החיצון ישירות. אחרי הכול, החלל הוא ואקום וכל מי שינסה לרחרח אותו צפוי להיחנק למוות. עם זאת, אסטרונאוטים מדווחים על ריח ייחודי כאשר הם חוזרים מהליכת חלל ומורידים את הקסדה שלהם. האסטרונאוט כריס הדפילד תיאר אבק שריפה וסטייק שרוף. "עבורי", אמר הדפילד, "זה היה כמו גופרית. כאילו מכשפה בדיוק עברה שם". ואילו האסטרונאוט דון פטיט סיפר על "ריח מתקתק של אדי ריתוך". אחרים דיווחו על ריחות אגוזיים ומתכתיים, אבל כולם מסכימים על עיקרון אחד: לחלל יש ריח של משהו שנשרף מזמן. אבל מה מקור הריח ואיך לוואקום יכול בכלל להיות ריח?

 

 

כפי הנראה (או כפי המריח), הניחוח השרוף של הוואקום החללי מגיע, למעשה, מתוך החללית עצמה. כאשר אסטרונאוט חוזר לחללית שלו, או כאשר חללית אחת עוגנת בחללית אחרת, הוא נכנס לתא הלחץ המיוחד וממתין לחמצון התא לפני שיהיה רשאי להוריד את קסדתו. בחלל, חמצן אטומי, כלומר אטומים בודדים של חמצן, יכולים להיצמד לבד חליפת החלל, לכלי עבודה ואפילו לקירות תא הלחץ. כאשר אטומי החמצן הבודדים נצמדים למולקולת חמצן, כלומר ל-O2, התוצאה היא אוזון, או O3. לא מן הנמנע שהאסטרונאוטים מריחים את החמצון הזה, כלומר יצירת מולקולות האוזון, כפי שמריחים שריפה – רק ללא העשן. במילים אחרות, האסטרונאוטים מריחים את הגז שעל חליפות החלל של עצמם – לא את החלל ממש.

 

לפי השערה אחרת, מקור מולקולות החמצן הוא בוואקום שמחוץ לחללית. תחנת החלל הבינלאומית, לדוגמא, מקיפה את כדור הארץ מגובה של 400 ק"מ מעל פני הים. בגובה כזה, כ-90% מהאטומים מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית הם אטומי חמצן. כאשר הצוהר נפתח, אטומי החמצן הללו נכנסים לתחנה – שם הם נצמדים למולקולות החמצן שהאסטרונאוטים נושמים. התוצאה, שוב, היא אוזון.

 

אפשרות שלישית, ואקזוטית הרבה יותר, היא שמקור הריח השרוף הוא בכוכבים מתים. כאשר כוכב מת, הוא משחרר המון אנרגיה. האנרגיה הזאת יוצרת תרכובות הידועות בשם פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים. אותם פחמימנים מצויים בשפע בחומר הבין-כוכבי, על אסטרואידים ושביטים. גם בכדור הארץ ניתן למצוא פחמימנים כאלה, למשל בפחם ובנפט. המפגש של הפחמימנים מהחלל עם האוויר בחללית יוצר ריח המזכיר אבק שריפה שרופה.

 

15 דולר לבקבוק – שיעזור לכם לשמור על מרחק של 2 מטרים

זאת לא הפעם הראשונה שפירס מנסה לשחזר את ריח המסע בחלל. בעבר ניסה לשחזר את הריח בתחנת החלל הרוסית מיר, וב-2008 נאס"א הזמינה אותו לפתח ולמסחר בושם לפי עדויות האסטרונאוטים – אבל הפרויקט לא הבשיל. עכשיו, תמורת 15 דולר, גם אתם תוכלו להתבשם בריח המיוחד של החלל (או של חליפת חלל בתא לחץ), אבל לא מומלץ להשתמש בבושם הזה לפני ריאיון עבודה או דייט ראשון.

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}