ככל שמעצמות החלל מרחיקות מכדור הארץ, עם משימות למסלולים רחוקים יותר ואף לירח, עליהן להתמודד עם אתגרים משמעותיים יותר, כמו התמודדות עם ניווט ותיקון מסלולים בחלל העמוק. דוגמה מרשימה להתגברות על אתגרים אלה, התפרסמה לאחר שמהנדסים סינים ביצעו לאחרונה הישג מרשים בהצלחתם להציל שני לוויינים שכשלו להגיע למסלולם המתוכנן, באמצעות שימוש בכוח המשיכה של כדור הארץ, הירח והשמש כמקלעת כבידתית.
לפי דיווחים מסוכנות החדשות הסינית CGTN, הלוויינים DRO-A ו-DRO-B שוגרו ב-15 במרץ 2025 על גבי רקטת Long March-2C, אך תקלה טכנית בשלב העליון של הרקטה מנעה מהם להגיע למסלול המתוכנן. במקום זאת, הלוויינים מצאו את עצמם קרובים מדי לכדור הארץ ומסתחררים ללא שליטה.
"להשתמש בכבידה במקום דלק"
ג'אנג האו, חוקר במרכז הטכנולוגיה וההנדסה לשימושי חלל (CSU) שהוביל את מאמץ החילוץ, הסביר: "אילו הלוויינים היו נהרסים, זה היה בזבוז של שנות מאמץ והשקעה כספית במשימה. זו היתה גם מכה מנטלית לצוות. למזלנו, זה לא המקרה."
צוות המהנדסים התחלק לשניים: צוות אחד שלט מרחוק בדחפי הלוויינים כדי להאט את הסחרור, בעוד הצוות השני חישב את המסלול הטוב ביותר להחזרת הלוויינים למסלולם. הבעיה המרכזית היתה שהלוויינים ניזוקו חלקית בשיגור הכושל ולא הצליחו לקלוט מספיק אור שמש כדי להמיר לאנרגיה לביצוע תמרון משמעותי לתיקון המסלול. אז במקום שימוש באנרגיה, המהנדסים היו צריכים לחשוב על פיתרון אחר: כבידה.
וכך, במסע בן כשמונה וחצי מיליון קילומטרים שנמשך 123 ימים, הלוויינים תומרנו באופן שירתום את כוחות הכבידה של הירח, כדור הארץ ואפילו השמש, כמקלעת לצבירת תאוצה. העיתוי והמיקום המדויקים שבהם צברו הלוויינים את התאוצה, אפשר להם להיכנס למסלול הרצוי שיועד למשימה. יש לציין כי מקלעת כבידתית היא כמובן טכניקה מוכרת במשימות חלל, אך כאן הוא בוצעה באופן בלתי מתוכנן מראש.
"מגדלורים בחלל"
הלוויינים שחולצו נושאים משמעות מיוחדת לתוכנית החלל הסינית. יחד עם לוויין DRO-L ששוגר קודם לכן, הם יוצרים קבוצת לוויינים המכסה כ-100 מיליון קילומטרים של חלל בין כדור הארץ לירח, ומספקת שירותי ניווט לחלליות ואיתור חלליות. "הם יפעלו כמגדלורים בחלל," הסביר מאו שיניואן, חוקר CSU. "עם לוויינים אלה במקום, נוכל לאתר חללית בתוך שלוש שעות בלבד, בניגוד ליומיים או יותר עם מיקום מסורתי מבוסס קרקע."
מערך הלוויינים יאפשר גם שליטה אוטומטית של חלליות ללא צורך בפיקוח אנושי מתמיד. "אנחנו פשוט נותנים לחללית מיקום יעד, והיא תמצא את דרכה ליעד באופן אוטונומי," אמר וואנג וונבין, חוקר CSU שהשתתף במשימה. ככלל, מערכת הניווט החדשה תסייע לסין לשגר ולתחזק חלליות במרחב העצום שבין כדור הארץ לירח, במיוחד במסלול DRO המרוחק, שקל יחסית להיכנס אליו ולצאת ממנו ולכן הוא משמש כעין "נמל חלל טבעי".
לוויינים אלה הם חלק מתוכניותיה של סין להגדיל את נוכחותה סביב כדור הארץ והירח. הוספת יכולת הטיס האוטונומי תהיה שימושית גם כשסין תתחיל לשלוח משימות מאוישות לירח (המתוכננות ל-2030) ולשגר מטענים לתמיכה בתחנת המחקר הירחית הבינלאומית המוצעת (ILRS). יכולת הניווט האוטונומי שהלוויינים מציעים תקל על החקר של אזורים מרוחקים יותר במערכת השמש, שבהם תקשורת עם כדור הארץ עלולה להיות מוגבלת או להתעכב משמעותית בשל המרחק.