דרמה במרוץ המעצמות לקוטב הדרומי של הירח: סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס הודיעה היום (ראשון) שהנחתת לונה-25 התרסקה על הירח. לפי רוסקוסמוס, תקלה באחת ממערכות הניווט של הנחתת גרם לה להיכנס ל"מסלול לא צפוי", וצוות המשימה איבד קשר עם החללית אתמול בשעה 14:57 לשעון ישראל. לונה-25 היא המשימה הראשונה של רוסיה לירח מאז לונה-24 של ברה"מ ב-1976, והיא הייתה עתידה לנחות סמוך לקוטב הדרומי של הירח מחר.
במקביל, נחתת הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO) צ'אנדריאן-3 ששוגרה ב-14 ביולי, מקיפה את הירח בעת כתיבת שורות אלו – והיא תנסה לנחות ביום רביעי הקרוב, 23 באוגוסט, בשעה 15:17 לשעון ישראל, לא רחוק מהמכתש שרוסיה התכוונה לנחות בו.
צפו התקדמות המשימה:
שלוש מדינות הצליחו עד היום לנחות נחיתה רכה על הירח: ברה"מ וארה"ב ב-1966 וסין ב-2013. כזכור, עמותת SpaceIL ניסתה להנחית את החללית הישראלית בראשית ב-2019 – אך זו התרסקה עקב כשל באחד ממדדי התאוצה. השבוע נדע אם הודו תהפוך למדינה הרביעית בהיסטוריה שנחתה נחיתה רכה על הלוויין הטבעי של כדור הארץ. במקרה שגם הודו תתרסק, במקרה כזה, אולי מדינה אחרת, כמו ישראל בפרויקט בראשית-2, תעשה היסטוריה בשנים הקרובות.
המרוץ לקוטב הדרומי
כבר בשנות ה-60 של המאה שעברה אסטרונומים העלו השערה לפיה מרבצים של מי קרח יכולים לשרוד במכתשים העמוקים של הירח, שכן השמש לעולם אינה פוגעת בהם ישירות. ב-2009, המקפת ההודית צ'אנדריאן 1 שלחה גשושית התרסקות למכתש העמוק שקלטון שסמוך לקוטב הדרומי, ניתחה את ענן האבק שהתרומם כתוצאה מההתנגשות – ואישרה את קיומם של מי קרח במכתשים המוצללים תמידית. ומאחר שמים יכולים לספק לתחנת מחקר מי שתייה, חמצן לנשימה ואפילו דלק רקטי – מעצמות העולם נמצאות בשנים האחרונות במרוץ לנחות, למפות ולנצל את משאבי האזור.
מסיבה זו הודו תנחת דרומית יותר מכל נחיתה ירחית אחרת. טכנית אין מדובר בקוטב הדרומי ממש אך בכל זאת מדובר באתגר משמעותי. בקוטב הדרומי, השמש נמצאת תמיד סמוך לקו האופק, מה שעלול להקשות על טעינת פאנלים סולאריים, הקרקע יותר טרשית וקשה לנחיתה ואין קו תקשורת ישיר לכדור הארץ. הצלחת המשימה ההודית לנחות עתידה לשפוך אור חדש ויקר ערך על תנאי הקיצון השוררים בדרום הירח.
כאמור, מי קרח בכמויות גדולות אפשר למצוא רק ב"מלכודות קור" של תחתיות המכתשים בקוטב הדרומי, אבל ב-2020 הודיעה נאס"א כי היא מצאה עדויות למי קרח בכמויות מולקולריות על פני השטח של הירח, למשל בנקבים מוצללים בתוך סלעים. במקביל, צוות חוקרים בהובלת פרופ' עודד אהרונסון ממכון ויצמן למדע פרסם ראיות לכך שמרבצים של קרח יכולים לשרוד על הירח גם במכתשים קטנים, שטוחים ונגישים – חלקם בגודל שלא עולה על מטבע. לונה-25 תוכננה לחפור ברגולית הירחי ולחפש את מרבצי המים מתחת לפני השטח.
הנחתת והרובר ההודיים נושאים ארבעה ניסויים מדעיים שיתמקדו במדע בסיסי – כמו מדידת טמפרטורת הרגולית בעומק של 10 ס"מ לאורך היממה הירחית. ואילו הנחתת ויקראם מצוידת ברטרו-רפלקטור, מראה מיוחדת שנועדה להחזיר אור מכדור הארץ – בדומה למראות שהוצבו על הירח במשימות אפולו. כך, גם אחרי שהרובוט ההודי ייכנע ללילה הירחי וישבוק חיים, הוא ימשיך לשמש מדענים למדידת השינויים במרחק בין הארץ לירח.
אף מדינה למעט סין עוד לא נחתה על הירח במאה ה-21. עבור הודו זהו ניסיון שני לנחות על הירח, אחרי שמשימת צ'אנדריאן-2 (בסנסקריט: "רכב חלל") התרסקה על הירח ב-2019 עקב תקלת תוכנה שהסיטה אותה מהמסלול. שיגור לונה-25 נדחה במשך למעלה מעשור, והוא בא על רקע התוכניות השאפתניות של בעלת בריתה סין להקמת בסיס מאויש בקוטב הדרומי של הירח שיתחרה בבסיס של ארה"ב ובנות בריתה במסגרת פרויקט ארטמיס.
כעת, אחרי כשלון הרוסים, כל העיניים נשואות לחללית ההודית, שכרגע מקיפה את הירח ממסלול קוטבי ומנמיכה לאט לאט את הגובה לקראת הנחיתה, עד כדי 30 ק"מ מגובה פני השטח. ההוראה לנחות תינתן כמובן כאשר היא תימצא מעל אזור שטוח יחסית וללא סלעים, אך גם בהתחשב במצב השמש בשמיים – שכן היא זקוקה לאור השמש כדי למלא את מצבריה. על כן ההודים ינסו לנחות בין מכתש מנציניוס למכתש סמפיליוס, אזור שהשמש תזרח בו החל מהשעות המוקדמות של ה-21 באוגוסט. וכיוון שהמשימה מונעת על ידי פאנלים סולאריים, היא תיארך יום ירחי אחד בלבד, כ-14 ימים ארציים – עד לשקיעה.