סקרני חלל
arrow-left
סקרנות אסטרונומית

איך בסיס על הירח יעזור לנו להגיע למאדים?

2-51989954220_d70bbb03da_k.jpg

משגר ה-SLS החדש עומד על כן השיגור בנמל החלל קנדי ב-7 באפריל 2022. קרדיט: NASA/Joel Kowsky
משגר ה-SLS החדש עומד על כן השיגור בנמל החלל קנדי ב-7 באפריל 2022. קרדיט: NASA/Joel Kowsky

 

 

ראשית, בתכנון נכון ייתכן שיהיה קל וזול יותר לשגר משימות למאדים דווקא מהירח ולא מכדור הארץ, שכן כוח הכבידה של הירח הוא רק שישית מזה של כדור הארץ. אבל לא פחות חשוב מכך, בסיס קבע ירחי יהיה אמת מידה ליכולתה של האנושות להתיישב על הכוכב האדום.

 

בנקודה הקרובה ביותר של מאדים לכדור הארץ, הוא מרוחק מאיתנו כ-55 מיליון ק"מ (לעומת 400 מיליון ק"מ בנקודה הרחוקה). מסע למאדים יארך אם כן כ-21 חודשים: תשעה חודשים הלוך, שלושה חודשים על מאדים בהמתנה להתקרבות של שני כוכבי הלכת, ועוד תשעה חודשים במסע חזרה. זהו פרק זמן ארוך יותר משיא השהייה בחלל, שנכון ל-2022 עומד על 14 חודשים, ושייך לקוסמונאוט ולרי פוליאקוב.

 

לאנושות אין עדיין לא הניסיון ולא הכלים לנחיתה מאוישת על מאדים. איננו יודעים מה תהיה ההשפעה של 18 חודשי מיקרו-כבידה על גוף האדם, או מה תהיה השפעת הכבידה של מאדים, שהיא רק שליש מזו שבכדור הארץ. ההתיישבות האנושית על הירח היא הזדמנות לפתח טכנולוגיות להתמודדות עם תנאי החלל הקשוחים. האפוד אסטרוראד של חברת סטמראד הישראלית, למשל, לאחר שייבחן בירח, עשוי להגן על האסטרונאוטים מפני הקרינה הקטלנית במסע הארוך בחלל או על אדמת מאדים.

 

אתגר משמעותי יותר הוא הדלק. לאנושות אין היום אפשרות לשגר חללית שיש בה די דלק גם להמראה מכדור הארץ, גם לבלימת החללית באטמוספירה הדלילה של מאדים וגם להמראה בחזרה מאדמת מאדים – שכוח הכבידה שלו הוא כאמור כשליש מזה של כדור הארץ, אבל פי שניים מזה של הירח. אף משגר כבד לא יצליח לשאת את כל המשקל הזה.

 

אחד הפתרונות שמהנדסי תוכנית ארטמיס תולים בו תקוות הוא להפיק את הדלק לשיגור בחזרה במאדים עצמו, או לפחות לייצר שם את החמצן הנדרש לשרפת הדלק. ניקח לדוגמה את הסטארשיפ שספייס אקס מפתחת. החללית צפויה לשקול 1,200 טונות – כאשר 850 טונות מסך המשקל הזה יהיה חמצן. עם זאת, אנחנו יודעים שיש המון חמצן באדמה, באטמוספירה ובמרבצי הקרח במאדים. אם נדע להפיק אותו בַּמקום, למשל באמצעות הפרדה אלקטרוליטית של אטומי החמצן מהצורן (סיליקון) הדו-חמצני באדמה, נוכל לשגר חללית אחת למאדים במקום שתיים – ופירושו של דבר חיסכון אדיר גם בכסף וגם בתמרונים הנדסיים מורכבים כמו תדלוק בחלל.

 

כמובן, לפני שאנחנו שולחים למאדים אסטרונאוטים בלי חמצן ומבקשים מהם להסתדר לבד, צריך לבדוק את הטכנולוגיה הזאת במקום קרוב יותר לבית – הירח. סוכנות החלל האירופית מתכוונת להדגים את הטכנולוגיה הזאת על אדמת הירח, והיא לא לבד: הסטארט-אפ הישראלי הליוס מתכוון לערוך שני ניסויים להפקת חמצן מהרֵגוֹלִית הירחי, שכבה עבה של שברי אבנים ואבק: ניסוי אחד בסוף 2022 ושני באמצע 2023, הן לשימוש במשימות ארטמיס והן כהכנה למשימה המאוישת למאדים.

 

אבל מה יהיה דגלו של האדם הראשון שינחת על מאדים – דגל ארצות הברית או דגל סין? או אולי בכלל הלוגו של ספייס אקס?