כוכבים נולדים: טלסקופ החלל ג'יימס ווב צילם את ערפיליות אוריון וטרנטולה

ג'יימס ווב חושף תמונות שומטות לסת של "תינוקיות כוכבים" ושופך אור על האופן שבו הן משתנות
שתף: 

טלסקופ החלל ג'יימס ווב ממשיך לספק את הסחורה – ולשגר לכדור הארץ את התמונות המרהיבות והמפורטות ביותר של היקום שלנו. הפעם, אלו שתיים מתינוקיות הכוכבים האהובות ביותר בחלל: ערפילית אוריון וערפילית טרנטולה.

 

ערפילית אוריון, שידועה גם בשמה "מלכת הערפיליות" בשל יופייה הרב, מרוחקת כ-1,500 שנות אור ממערכת השמש, מדרום ל"חגורת" אוריון. אלא שערפילית אוריון שכולנו מכירים היא רק חלק מבית יוצר לכוכבים רחב בהרבה, בשם הענן המולקולרי אוריון. טלסקופ החלל ווב התמקד באזור פנימי יותר של הענן המולקולרי, הסמוך לצביר הכוכבים טרפזיום, במטרה לשפוך אור חדש על אזורי יצירת כוכבים.

 

בתמונה אנחנו רואים את האור מכוכבי הטרפזיום (שאינם מופיעים בתמונה עצמה) מאיר את הגז והאבק בענן המולקולרי בקרינה על-סגולה חזקה – שהולכת ושוחקת את "מוט אוריון" (Orion Bar), הצטברות גז ואבק דמויות מוט, או קורה, שחוצה את ערפילית אוריון. הכוכב במרכז התמונה הוא אוריוניס A, שהוא למעשה מערכת כוכבים משולשת, ואילו בשוליים אפשר לראות שני כוכבים שנולדים בימים אלה ממש – אחד מהם נתון במעין פקעת של גז ואבק.

 


 

 

אבל התמונות מג'יימס ווב לא נועדו רק לשמש לנו כוולפייפרים מהממים למחשב. מדענים יודעים שקרינה על-סגולה מכוכבים צעירים וחמים מפסלת את ענני הגז והאבק שלתוכם הם נולדים, אבל הם לא בטוחים כיצד הקרינה משנה את התכונות הפיזיות והכימיות של הערפיליות. בהיותו טלסקופ תת-אדום, ווב מסוגל לחדור מבעד לערפל הגז והאבק ולהבחין בהרכב הכימי של פנים ערפילית אוריון, העשירה בפחמימנים ובמימן מולקולרי, לפני שקרינת הכוכבים החדשים משנה אותה לעד. באופן הזה, מדענים מקווים להבין טוב יותר כיצד נולדים כוכבים ביקום – וכיצד נוצרה מערכת השמש שלנו מערפילית דומה.

 

 

בתמונה אחרת, ג'יימס ווב התמקד בערפילית הטרנטולה, המרוחקת כ-160,000 שנות אור ממערכת השמש, בגלקסיית הענן המגלני הגדול. ערפילית הטרנטולה אמנם רחוקה בהרבה מערפילית אוריון, אבל היא גם האזור הפעיל ביותר ביצירת כוכבים בכל הקבוצה המקומית (קבוצת הגלקסיות המונה את שביל החלב, את גלקסיית אנדרומדה ועוד כ-70 גלקסיות ננסיות). האזור, שנקרא כך כי הוא מזכיר קן של עכביש טרנטולה, הוא ביתם של כמה מהכוכבים המסיביים והחמים ביותר ביקום.

 

גם כאן, היכולת של ג'יימס ווב לצלם בתחום התת-אדום מאפשר לו לחדור מבעד לגז ולאבק – ולראות אלפי כוכבים שלא נראו קודם לכן. בתמונת התצריף, שאורכה 340 שנות אור, אנו רואים את הרוחות הסולאריות העוצמתיות של הכוכבים הצעירים סוחפות ומפזרות את הענן המולקולרי שמתוכו נולדו. האזור הפעיל ביותר, ולכן גם הנקי ביותר, מנוקד בכוכבים הנראים באור כחלחל – בדומה לצביר כוכבים קטן.

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}