בערב ה-11 בנובמבר, הביטו לכיוון האופק המערבי מעט לאחר שקיעת החמה. ראו את החרמש הדק של הירח. אתם מבחינים בכוכב בהיר המצוי דרומית לו, במרחק של בערך 1.5 קוטרי ירח? זהו כוכב הלכת שבתאי.
וההתקבצות המרהיבה של שני הגופים בשמי הלילה היא הזדמנות לתהות על המרחקים בין הגופים ביקום. המרחקים באסטרונומיה הם אסטרונומיים. אנחנו בני האדם לא באמת תופסים את החללים האדירים שממלאים את החלל שלנו. אנחנו יכולים להגיד, למשל, שבעונה הזאת, כשמאדים נמצא בנקודה הקרובה ביותר שלו לכדור הארץ, הוא במרחק 70 מיליון ק"מ מכדור הארץ. אנחנו יכולים להגיד שמערכת השמש הסמוכה לשלנו, אלפא קנטאורי, נמצאת במרחק 4.4 שנות אור מאתנו. אבל מה המספרים האלה אומרים לנו? לא הרבה.
הביטו בירח. לא צריך טלסקופ כדי לראות שהוא עולם ומלואו, ולא עוד נקודה בשמים. והירח הוא גם העולם היחיד – לעת עתה – שבני האדם נחתו עליו. כי הירח קרוב מאוד, נכון? ממש כאן. הושיטו יד וגעו בו. ובכן, המרחק הממוצע בין כדור הארץ לירח הוא 384,400 ק"מ. כעת הביטו בשבתאי. קוטרו של שבתאי הוא 120,700 ק"מ. פירושו של דבר שיכולנו לדחוס את שבתאי שלוש פעמים בין הארץ לירח!
כידוע, הענק הגזי שבתאי הוא כוכב הלכת השני בגודלו אחרי צדק. ואילו רוב כוכבי הלכת קטנים ממנו בהרבה. למעשה, אם היינו מעמידים את כל כוכבי הלכת בשורה, גב אל גב, הקוטר של כולם יחד היה 380,000 ק"מ – בדיוק כמרחק בין כדור הארץ לירח. כן, אם היינו יכולים לעקור עולמות, היינו יכולים לדחוס את כוכב חמה, את נוגה, את מאדים, את צדק, את שבתאי, את אורנוס ואת נפטון במרחק שבין כדור הארץ ללוויינו הטבעי.
כי מערכת השמש שלנו אינה מורכבת מכוכבי לכת, כפי שמראות הדיאגרמות. הדיאגרמות אינן מדייקות בקנה המידה של המרחקים בין הגופים, פשוט כי לא ניתן לייצר דיאגרמה כזאת. המרחקים גדולים מדי. כי האמת היא שמערכת השמש שלנו ריקה ברובה. היא אינה מאוכלסת בכוכבי לכת או בכוכבי שביט, גם לא במטאורים. היא מאוכלסת במרחקים. וההתקבצות של הירח ושבתאי היא הזדמנות טובה לצאת למרפסת או לחצר ולתהות על פשר המרחקים האלה, שמגמדים אותנו בני האדם – אבל גם את הכוכבים עצמם.
