הערב בשמונה הירח חולף ליד אחד הכוכבים הבהירים בשמיים, אלדברן, ומזמן לכם תרגיל מחשבתי מתעתע. הביטו בהם, כל כך קרובים בשמיים: הירח מרוחק מכדור הארץ מרחק אדיר, של 384,403 ק"מ בממוצע. לא נשמע הרבה, נכון? ובכן, את כל הפלנטות במערכת השמש היה אפשר לדחוף בשורה בין כדור הארץ לירח, ועדיין היו נשארים לכם בערך 4,400 ק"מ ספר.
עכשיו דלגו במבטכם אל אלדברן מצפון לירח, מרחק זוויתי של חצי מעלת קשת בלבד (מרחק השווה לקוטרו של הירח, לצורך השוואה). מובן שהכוכב עצמו מרוחק מאיתנו הרבה יותר. הוא כה רחוק עד שאורו שמגיע לעיניכם ברגעים אלה ממש, בקע ממנו לפני 65 שנה, אי שם בתחילת שנות החמישים. בהתחשב בעובדה שהאור נע במהירות של כ- 300 אלף ק"מ בשניה, המרחק הוא בלתי נתפס (לצורך השוואה, לאור הירח לוקח בערך שניה וחצי להגיע עינינו).
כמה פעמים הרמנו מבט לאזור מסוים בשמים, מבלי לחשוב על כך ששתי פיסות אור באיזור הזה הן למעשה תקופות שונות לחלוטין. התקבצות הירח עם אלדברן היא הזדמנות נהדרת להיווכח בזה. הרי זה כמו להתבונן באזור כיכר דיזנגוף, לראות קצת מהגשר המוגבה עם המזרקה שעליו, להסיט קצת את המבט ולראות את הכיכר בגובה הקרקע עם נוף המבנים כפי שהיה לפני 65 שנה.
זוהי מכונת הזמן שמזמנים לנו שמי הלילה, והלילה במיוחד.
8-5-16- Zina.jpg
