חדשות החלל
arrow-left
לחדשות החלל

מחר: יפן מתכוונת לנסות מעלית חלל – שתגיע לתחנת החלל הבינלאומית

אם יתממשו, מעליות חלל צפויות להפוך את הנסיעה לחלל לפשוטה, בטוחה וזולה כמו נסיעה ברכבת

עודד כרמלי
13.09.2018
איור של מעלית חלל בדרך לתחנת החלל הבינלאומית | קרדיט: נאס"א
איור של מעלית חלל בדרך לתחנת החלל הבינלאומית | קרדיט: נאס"א
 
תחזיקו את המעלית: ביום שישי הקרוב, 14.9, סוכנות החלל היפנית JAXA מתכוונת לשנע מעלית חלל לתחנת החלל הבינלאומית. הניסוי, הראשון מסוגו, מעורר תקווה להגשמת החלום של מעלית חלל באורך מלא, שתחבר את השמים והארץ באמצעות כבל ותאפשר שינוע פשוט, בטוח וזול של לוויינים, אסטרונאוטים ותיירים לחלל.
 
היתרונות של מעלית חלל הם ברורים: במקום להשתמש בהנעה רקטית, שמצריכה שריפת דלק יקר, קרוניות ינועו לאורך כבל באמצעות אנרגיה סולארית או מגנטית. מערכת כזאת תוזיל משמעותית את עלויות השינוע של מטענים ואנשים לחלל, וגם תהפוך את השינוע לבטוח בהרבה. חשבו, למשל, עד כמה היה מסוכן ויקר לאכלס גורדי שחקים, אם במקום מעליות היה צריך בכל בוקר לשגר את האנשים לקומות העליונות. 
 
עד השנים האחרונות, מעליות חלל היו בגדר מדע בדיוני. כדי לעלות לחלל בלחיצת כפתור, יש צורך בכבל חזק במיוחד, חזק יותר מכל חומר שהיה בנמצא, וכן בעצם גדול כלשהו שירחף בחלל וישמש כמשקל נגד, כך שסיבוב כדור הארץ ישאיר את הכבל שלנו מתוח. ובכן, עצם כזה כבר קיים, והוא נקרא תחנת החלל הבינלאומית. במקביל, התפתחויות בננו-טכנולוגיה מאפשרות להנדס חומרים עמידים יותר מאי פעם, כמו ננו-צינוריות פחמן.
 
 
קונסטנטין ציאולקובסקי, שהגה את רעיון מעלית החלל ב-1895 – בהשראה מגדל אייפל החדש.
קונסטנטין ציאולקובסקי, שהגה את רעיון מעלית החלל ב-1895 – בהשראה מגדל אייפל החדש.
 

התחנה הבאה: תחנת חלל הבינלאומית

 
חברות ומוסדות מחקר רבים ברחבי העולם עובדים היום על מימוש הפוטנציאל הגלום במעליות חלל, אולם איש לא ניסה עדיין לעלות מטען בפועל. כעת, צוות מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת שיזואוקה שביפן מתכנן לשנע שני ננו-לוויינים מסוג CubeSat, כל אחד בגודל קופסת נעליים בערך, לתחנת החלל הבינלאומית.
 
הננו-לוויינים ישוגרו, יחד עם ננו-לוויינים נוספים, ממרכז החלל טנגשימה ב"דרך המסורתית" של הנעה רקטית. אלא שזוג הננו-לוויינים לא ייכנס למסלול סביב כדור הארץ, אלא יתחבר לכבל פלדה בן עשרה מטרים שיורד מתחנת החלל הבינלאומית. הלוויינים ייסעו על הכבל באמצעות מנוע רגיל, ומספר מצלמות יתעדו את התקדמותן בחלל. אם הניסוי יצליח, תהיה זאת הפעם הראשונה שמטען נע לאורך כבל בחלל.
 
כמובן, הדרך ממוט בן עשרה מטרים למעלית חלל של ממש – ארוכה מאוד. מעלית חלל תצטרך להתגבר על אתגרי פסולת החלל שסובבת את כדור הארץ. אורכה יהיה אתגר כלכלי בפני עצמו. החוקרים מעריכים שמעלית בקנה מידה מלא, שיכולה להאיץ ל-200 קמ"ש ולהגיע לתחנה בתוך שמונה ימים, תצריך כבל באורך כולל של 96,000 קילומטרים. עלותו של פרויקט כזה מוערכת בעשרה טריליון ין, שלושה טריליון ש"ח – בערך כעלותה של רכבת הריחוף המגנטית שנבנית בימים אלה בין טוקיו לאוסקה. 
 
עם זאת, הפוטנציאל הכלכלי האדיר שטמון בפרויקט מניע גם חברות פרטיות לפתח פתרונות למעלית חלל. החברה היפנית אוביאשי הכריזה כי בכוונתה לבנות מעלית חלל עד 2050. עלות שינועו של קילוגרם לחלל במעלית צפויה להיות כמה אלפי שקלים בלבד – כמאית מעלותו של שיגור קילו אחד בהנעה רקטית.