חדשות החלל
arrow-left
לחדשות החלל

נאס"א תשגר לוויין שימדוד את גובה הקרחונים – בדיוק של עד 4 מ"מ

הלוויין ICESat-2, שישוגר ב-15 בספטמבר, ימדוד את הגבהים השונים של כדור הארץ בדיוק חסר תקדים, במטרה להבין טוב יותר את השלכות שינויי האקלים

עודד כרמלי
21.08.2018
הדמיה של ICESat-2 בפעולה | קרדיט: נאס"א
הדמיה של ICESat-2 בפעולה | קרדיט: נאס"א
 
ב-15 בספטמבר תשגר סוכנות החלל האמריקנית לוויין שימדוד את גובהו המשתנה של כדור הארץ. ה-Ice, Cloud and Land Elevation Satellite-2, או ICESat-2, ישוגר מבסיס חיל האוויר ונדברג בקליפורניה, על גבי משגר דלתא 2.
 
בעודו מקיף את כדור הארץ מגובה 500 ק"מ מעל פני הים, ה-ICESat-2 יירה 10,000 פולסים של לייזר מדי שנייה. הלוויין יישא עמו מד גובה שיהיה מסוגל לזהות את אותם הפוטונים שישתקפו חזרה מפני השטח. על ידי מדידת זמני החזרת הפוטונים מפני השטח ללוויין, המדענים יוכלו למדוד בדיוק חסר תקדים גבהים של קרחונים והתרחבות והתכווצות של יערות.
 
אם תושלם בהצלחה, המשימה תאסוף מספיק מידע כדי להעריך את גובהם השנתי של הקרחונים בגרינלנד ובאנטרקטיקה עד לרמת דיוק של 4 מ"מ – כעוביו של עיפרון – וברזולוצייה גבוהה של פני השטח (מדידה כל 71 ס"מ). ה-ICESat-2 היא משימת המשך למשימת ICESat הראשונה, ששוגרה ב-2003 ופעלה עד 2009. לשם השוואה, הלוויין הקודם ירה 40 פולסים מדי שנייה, ומדד את גובה פני השטח מדי 170 מטר.
 
 
סרטון המסביר את אופן פעולתו של מכשיר ה-Advanced Topographic Last Altimeter System, או ATLAS, על גבי הלוויין ICESat-2.
 
 

אצבע בסכר

 
לפי התכנון, ICESat-2 יתעד במשך שלוש שנות פעילותו את השינויים בתווי שטח כגון כיפות הקרח, הקרחונים הימיים ויערות כדור הארץ. יחד עם המידע שנאסף במשימת ICESat הקודמת, בנאס"א מקווים להבין את השינויים שחלו בקריוספרה – מערכת כיפות הקרח בים ובישה – לאורך 16 השנים האחרונות.
 
הקריוספרה חיונית לעתיד האנושות משתי סיבות. ראשית, הפשרת קרחוני היבשה פירושה עלייה במפלס פני הים. התחממות כדור הארץ כבר הביאה לעלייה של 20 ס"מ במפלס הים במהלך המאה ה-20, וקצב העלייה כמעט הכפיל את עצמו בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21. לפי הערכות, מפלס הים יגבה עד סוף המאה בחצי מטר עד שני מטרים – כך שערים, ואף מדינות שלמות, ימצאו את עצמן מתחת למים.
 
שנית, קרחוני המים והיבשה אחראים לוויסות הטמפרטורות בכדור הארץ. כשאור השמש פוגע בקרחונים הלבנים, חלק ניכר ממנו מוחזר חזרה לחלל ואינו נספג כאנרגיית חום כמו בים וביבשה. כך נוצרת לולאת היזון חוזר: ככל שיותר קרחונים נמסים, כך יותר אנרגיית חום נספגת והטמפרטורה עולה – עלייה שמפשירה קרחונים נוספים וחוזר חלילה. בין 1993 ל-2016, גרינלנד איבדה 281 טון קרח מדי שנה, ואילו אנטרקטיקה איבדה באותה התקופה 119 טון קרח מדי שנה – קצב שכמעט שילש את עצמו בעשור האחרון.
 
בין היתר, הלוויין ICE-Sat 2 ימדוד את תרומת הפשרת הקרח בגרינלנד ובאנטרקטיקה לעליית מפלס הים, את עוביים של קרחוני הים הנותרים ואת האופן המדויק שבו כיפות קרח וקרחונים מאבדים מסה באזורים שונים של כדור הארץ.
 
מלמטה: קרחוני הים הצפוני ב-1980 וב-2012. הלבן הבהיר מייצג את קרח העד, שנותר קפוא לאורך השנה. הכחול הבהיר מייצג את הממוצע השנתי
מלמטה: קרחוני הים הצפוני ב-1980 וב-2012. הלבן הבהיר מייצג את קרח העד, שנותר קפוא לאורך השנה. הכחול הבהיר מייצג את הממוצע השנתי
תגיות: