היסטוריה: לראשונה התגלו כוכבי לכת בגלקסיה אחרת

צוות חוקרים מאוניברסיטת אוקלהומה השתמש בחור שחור כזכוכית מגדלת לצפייה בכוכבי לכת בגלקסיה רחוקה, רחוקה מאוד.
שתף: 
  • עיני ה"סמיילי" הן 2 גלקסיות. קשת החיוך- האור שמגיע מאחוריהן, מתעוות ומועצם כבזכוכית מגדלת, בזכות הכבידה של אותן גלקסיות|NASA/ESA
 
לאנושות לקח אלפי שנים להבין שכוכבי הלכת השכנים לנו אינם שמשות אלא עולמות. היה זה ניקולאוס קופרניקוס שב-1543 סיפק לראשונה מודל מתמטי שלם שבו כוכבי הלכת הסמוכים, כמו נוגה ומאדים, הם עולמות כמו כדור הארץ. מאות שנים אחר כך, ב-1991, הצלחנו לראשונה לזהות עולם הסובב שמש אחרת בגלקסיה שלנו ומאז זיהינו אלפי כוכבי לכת חוץ-שמשיים (Exoplanets). כעת, שנת 2018, האנושות ראתה לראשונה כוכבי לכת – בגלקסיה אחרת.
 
באמצעות טכניקה הנקראת "מיקרו-עידוש כבידתי", שנחזתה לראשונה על ידי אלברט איינשטיין, צוות של אסטרופיזיקאים מאוניברסיטת אוקלהומה הצליח לגלות ראיות לקיומם של עולמות בגלקסיה הנמצאת 3.8 מיליארד שנות אור מאתנו. תוצאות המחקר פורץ הדרך התפרסמו ב-The Astrophysical Journal Letters.
 
תמונת רנטגן של העדשה הכבידתית של RX J1131-1231. הגלקסיה במרכז, אבל אור כוכביה מתעוות לכדי טבעת |צילום: University of Oklahoma
 
 
תורת היחסות הכללית של איינשטיין חזתה שקרני אור מתעקמות סביב עצמים בעלי מסה, ובכך יוצרות אפקטים של עיוות, הסחה אבל גם הגברה של האור, בדומה לזכוכית מגדלת. עידוש כבידתי הוא למעשה כלי עבודה חשוב בארגז הכלים של אסטרונומים, והוא מאפשר להם, בין היתר, להתבונן בעצמים רחוקים במיוחד באמצעות המיקוד של עצמים מסיביים שנמצאים בין הצופה (הטלסקופ בכדור הארץ או בחלל) לעצם שהם רוצים לחקור.
 
ואילו מיקרו-עידוש היא שיטה שמאפשרת לזהות עצמים רחוקים במיוחד שפולטים אור קלוש במיוחד, או שאינם פולטים אור כלל, באמצעות שינויים בבהירות האור המועצם, כאשר אותם עצמים קטנים ועמומים חולפים על פניו. על ידי ניתוח התעמעמות מחזורית באור השמשות המרוחקות, ניתן להניח את קיומם של העצמים החולפים על פני אותן שמשות, כוכבי הלכת שאין לנו כל אפשרות לצפות בהם במישרין. קצת כמו זבוב זעיר שמטיל צל ענק בזמן שהוא חולף על פני נורה שאת אורה אנחנו רואים במשקפת.
 
 
וככה זה נראה באור הנראה: גלקסיה אחת משוכפלת ארבע פעמים בגלל שהחור השחור במרכזה מעוות את האור.
 
כדי לגלות את העולמות המרוחקים, החוקרים השתמשו בתכונות העידוש של חור שחור על-מסיבי שנמצא במרכזה של הגלקסיה RX J1131-1231. באמצעות נתונים מטלסקופ החלל צ'נדרה של נאס"א, החוקרים הצליחו לזהות התעמעמויות מחזוריות בעדשה הכבידתית שנוצרת על ידי המסה האדירה של החור השחור. בשיטה זו, החוקרים קיבלו הצצה ראשונה לכ-2,000 כוכבי לכת – בגדלים שנעים בין הירח שלנו לכוכב הלכת צדק – שמקיפים את הגרעין הגלקטי.
 
המחקר החדש מהווה למעשה עדות ראשונה לקיומם של כוכבי לכת בגלקסיות אחרות, וגם הוכחה לאפשרות להשתמש בתכונות המיקרו-עידוש הכבידתי כדי לזהות עולמות ממרחקים חסרי תקדים. תצפיות נוספות יוכלו לעזור לנו לענות על אחת השאלות הגדולות והנצחיות באסטרונומיה: כמה כוכבי לכת יש ביקום? לפי הערכות, בגלקסיה שלנו, שביל החלב, ישנם בין 100 מיליארד לטריליוני  כוכבי לכת – אבל אנחנו לא יודעים אם המספר הזה (שגם הוא, כפי שניתן לראות, בגדר הערכה גסה מאוד) מייצג את שאר היקום.
 

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}