טלסקופ החלל האבל מצא ראיות לקיומם של מים על חמישה מבין שבעת כוכבי הלכת של מערכת השמש TRAPPIST1.
בפברואר השנה הודיעה נאס"א בקול תרועה רמה על גילוים של לא פחות משבעה כוכבי לכת המקיפים כוכב מסוג ננס אדום, שנקרא TRAPPIST-1 ומרוחק מאתנו כ-40 שנות אור "בלבד". מתוך שבעת כוכבי הלכת, כל השבעה הם בערך בגודל כדור הארץ, שישה מהם ארציים (כלומר בעלי הרכב סלעי), ושלושה נמצאים באזור הישיב – כלומר במרחק מהשמש שלהם המאפשר פוטנציאל קיום של מים נוזלים. כל הנתונים הללו הפכו את מערכת השמש TRAPPIST-1 למתאימה ביותר לקיומם של חיים כפי שאנו מכירים אותם.
הסיכוי לאטמוספרה והפוטנציאל לחיים
מאז ההודעה הדרמטית של נאס"א, מחקרים חדשים על כוכבי הלכת ציננו את ההתלהבות. כבר בחודש מרץ קבע צוות בינלאומי של חוקרים שהשמש TRAPPIST-1 פולטת מספיק קרינה אולטרה-סגולה ורנטגן, כלומר קרינה אלקטרומגנטית באורכי גל קצרים יותר מהאור הנראה, כדי להפשיט את האטמוספרה של שני כוכבי הלכת הפנימיים תוך 1 עד 3 מיליארד שנה. כדי לקבל פרופורציות, גילהּ של מערכת TRAPPIST-1 מוערך כיום בין 5.4 ל-9.8 מיליארד שנה – די והותר זמן לפירוק כל זכר לאטמוספרה.
ואילו באפריל מחקר אחר מצא שההתפרצויות הסולאריות מ-TRAPPIST-1 תכופות וחזקות מדי כדי לאפשר את קיומם של חיים על כל שבעת כוכבי הלכת. ככלל, התפרצויות סולאריות עלולות לשבש את ההרכב הכימי של האטמוספרה, ולהפוך אותה ללא יציבה מספיק לשם התפתחותם של חיים. לפי מודל אחד, אטמוספרה זקוקה ל-30,000 שנה כדי להתאושש מהתפרצות סולארית, בעוד ש-TRAPPIST-1 מתפרץ מדי 28 שעות בממוצע.
ממש כמו בעולם שלנו, בעולמות הנמצאים באזור הישיב, כלומר בעולמות שהטמפרטורות בהם מאפשרות מים נוזלים על פני השטח (להבדיל, למשל, מירחי הקרח במערכת השמש שלנו, כמו אירופה ואנקלדוס), המים על פני השטח מתאדים לאטמוספרה. אם אדי המים באטמוספרה של עולמות TRAPPIST-1 אכן התאדו הלאה לחלל בגלל הקרינה המסוכנת או בגלל ההתפרצויות הסולריות, הסיכויים למצוא חיים ב-TRAPPIST-1 בפרט, וסביב שמשות מסוג ננס אדום בכלל, כנראה נמוכים מאוד. למעשה, החוקר הישראלי-אמריקאי פרופ' אבי לייב, כיום ראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד, בנה מודל מתמטי לפיו הסיכוי להימצאותם של צורות חיים מורכבות במערכת TRAPPIST-1 נמוך מ-1%.
אבל כאמור, מסתבר שעוד לא אבדה תקוותנו בשכננו הננס האדום. במיוחד כאשר מדובר בכוכבי הלכת החיצוניים, הרחוקים יותר מ- TRAPPIST-1. המחקר הנוכחי בחן סימנים אמפיריים לאובדן האטמוספרה – וכתוצאה מכך לאובדן המים – במערכת השמש TRAPPIST-1.
תנאי הכרחי לחיים: סבלנות
כמו כאן בכדור הארץ, כאשר קרינה אולטרה-סגולה מהשמש מפרקת מולקולות באטמוספרה, מולקולות של אדי מים מתפרקות למימן וחמצן. את החמצן איננו יכולים לראות בטכנולוגיה הנוכחית, אבל המימן הקל ממנו מתנדף לחלל – שם טלסקופ החלל האבל יכול להבחין בו בשיטה שנקראת ספקטומטריה. מאחר שחומרים שונים מחזירים גלי אור באורכים שונים, הטלסקופ חיפש את החתימה הייחודית של אטומי המימן שנפלטו לחלל כאשר מולקולות המים התפרקו.
לפי צוות החוקרים בהובלת פרופ' וינסנט בורייר מאוניברסיטת ז'נבה, מניתוח הנתונים עולה ששני כוכבי הלכת הפנימיים ביותר – ולכן גם החשופים ביותר לקרינה – איבדו מים בכמויות של פי 20 מכל המים בכל האוקיינוסים של כדור הארץ. במילים אחרות, שני העולמות האלה ככל הנראה יבשים להחריד ומתים להפליא.
לעומתם, נראה שחמשת כוכבי הלכת החיצוניים יותר – לרבות שלושת כוכבי הלכת הסלעיים הנמצאים באזור הישיב – לא בהכרח איבדו את האטמוספרה והמים שלהם, ומכאן שגם את הפוטנציאל שלהם לחיים, אם אלה היו שם מלכתחילה.
החדשות הטובות: לא נצטרך להמתין הרבה מאוד זמן כדי לחזק או להפריך את ההשערה אם ישנם חיים על אחד משבעת כוכבי הלכת של TRAPPIST-1. באוקטובר 2018 ישוגר טלסקופ החלל ג'יימס ווב, שיהיה רגיש יותר מטלסקופ החלל האבל ויהיה מסוגל לזהות את טביעת האצבע הייחודית של פעילות ביולוגית, כמו גזי אוזון ומתאן, באטמוספרות של כוכבי לכת רחוקים. במרחק זעום (יחסית) של 40 שנות אור, עולמות TRAPPIST-1 צפויים להיות בין מטרותיו הראשונות.
