חדשות חלל

המרוץ לירח מתחמם, שוב

הכרזות על טיסות מאוישות לירח ב-2017 והצהרות על תחנות חלל פרטיות בירח ב-2020 – בתעשיית החלל הפרטית והציבורית הירח נעשה יעד קרוב מתמיד
שתף: 
  • החללית אוריון | אילוסטרציה: NASA
 
לפני כחודשיים, ב-17 בינואר 2017, מת יוג'ין סרנן, האדם האחרון שהלך על הירח. כשסרנן סגר את דלת רכב הנחיתה הירחי בפעם האחרונה, ב-14 בדצמבר 1972, הוא אמר את המשפט המפורסם: "אנו עוזבים כפי שבאנו, ואם ירצה האל, אנו נחזור, בשלום ותקווה לכל המין האנושי".
 
ובכן, 45 שנה לאחר מכן, נראה שלאנושות עוד יש תקווה לחזור לירח – שכן המרוץ לירח מתחדש בימים אלה עם מספר הודעות דרמטיות והדלפות סנסציוניות.
 
ב-15 בפברואר, ראש נאס"א הזמני (ממשל טראמפ עוד לא הכריז על מועמד רשמי לתפקיד) רוברט לייטפוט הדהים את העולם כשהורה לסוכנות החלל האמריקאית לבחון את האפשרות לצרף אסטרונאוטים לטיסת הניסוי של מעבורת החלל החדשה אוריון, שמיועדת להקיף את הירח כבר בספטמבר 2018.
 
 
מעבורת החלל אוריון צפה במימי האוקיינוס השקט לאחר טיסת הבכורה שלה ב-2014 | צילום: NASA
 
 
שבוע לאחר מכן, ב-27.2, מייסד חברת החלל הפרטית SpaceX אילון מאסק הודיע על כוונתו להטיס שני תיירים למסלול סביב הירח, גם כן ב-2018. לא חלף שבוע מההצהרה של מאסק וב-2.3 הוושינגטון פוסט חשף מסמך פנימי של Blue Origin מייסודו של המיליארדר ג'ף בזוס – יש יאמרו, הנמסיס של מאסק – ובו נכתב שהחברה מתכוונת להתחיל בבניית מגורי קבע בקוטב הדרומי של הירח באמצע העשור הקרוב. גם רוברט ביגלו מחלוצת רכיבי תחנת החלל המתנפחים Bigelow Aerospace העריך בריאיון לאתר Space.com שאם טראמפ ישנע בהצלחה את המגזר הפרטי (כפי שאמנם עשתה ההתבטאות של לייטפוט) תחנות חלל פרטיות עשויות להקיף את הירח כבר ב-2020.
 
במקביל לכל זה, נאס"א מתקדמת עם תכנית ממשל אובמה לבניית תחנת חלל בינלאומית בקרבת הירח, שתאפשר שינוע ושיגור קלים יותר של מסעות מאוישים למאדים בעשור השלישי של המאה ה-21. צריך להבין שלמרות ההצהרה של לייטפוט לגבי שיגור אסטרונאוטים למסלול סביב הירח ב-2018, ולמרות השמועות בתעשיית החלל לפיהן הנשיא הנכנס עתיד לכוון את משאביה של סוכנות החלל לעבר מסע מאויש חדש לירח, תכנית העבודה הרשמית של נאס"א עדיין רואה בירח תחנת ביניים בדרך למאדים. רק בחודש שעבר, למשל, נציגי סוכנויות החלל של ארה"ב, רוסיה, אירופה, קנדה ויפן סיכמו על מסלולה העתידי של תחנת החלל – כאשר בניית התחנה עצמה, מן הסתם במסלול סביב הירח, אמורה לצאת לדרך ב-2021.
 
שלא במפתיע, משרד המדע והטכנולוגיה הסיני מיהר להודיע שגם מעצמת החלל העולה מפתחת מעבורת שתוכל לשאת שישה טייקונאוטים סינים לירח, וזאת בלי קשר לכוונתה של סין להחזיר דוגמיות קרקע מהירח עד סוף השנה הנוכחית.
 
 
מעבורת החלל דרגון של SpaceX בדרך לתחנת החלל הבינלאומית ב-2014. תגיע לירח לפני אוריון? | צילום: SpaceX
 
 

האם שכחנו להגיע לירח?

 
לכאורה, לא אמורה להיות בעיה להגיע היום לירח. הרי הטכנולוגיה היום משוכללת לאין שיעור יותר מזאת של שנות ה-60. אבל צריך לזכור שהאמריקאים הקצו לא פחות מ-4.5% מהתקציב הלאומי שלהם, במשך כמה שנים טובות, לתכנית אפולו. לא פחות מ-400,000 מדענים, מהנדסים וטכנאים עבדו בנאס"א כדי לאפשר לניל ארמסטרונג לעשות את הצעד הקטן שלו. לשם השוואה, תקציב נאס"א עומד היום על כחצי אחוז, ועם כל הכבוד לאקזיטים שעשו מאסק ובזוס ב-PayPal ואמזון – למגזר הפרטי ודאי וודאי שאין את התקציבים שהעמיד הנשיא קנדי כדי "להנחית לפני תום העשור אדם על הירח ולהחזירו לכדור הארץ בשלום".
 
אבל יש בעיה נוספת, מהותית יותר, שנוגעת לתעשיית החלל בכלל. "למה לוקח 3 שנים לפתח מכונית חדשה, כשהיא חולקת 90% מהדנ"א שלה עם המודל הקודם? למה לוקח 6 שנים לפתח מטוס חדש כשהוא חולק 90% מהדנ"א שלו עם המודל הקודם?", שואל רוברט פרוסט, מהנדס חלל בנאס"א, במאמר שפורסם בהפינגטון פוסט. "התשובה היא שמדובר במכשירים מורכבים. ומשגר ומעבורת שמיועדים להגיע לירח הם הרבה יותר מורכבים".
 
"כשתכנית אפולו הסתיימה", מסביר פרוסט, "המפעלים שייצרו את המכשירים הללו עברו הסבה או נסגרו. החיבורים פורקו. התבניות הושמדו. הטכנאים, המהנדסים, המדענים, פקחי הטיסה – כולם עברו לעבודות אחרות... כך שאם היום נבוא ונגיד 'בואו נבנה עוד משגר סטורן וחללית אפולו ונטוס לירח!', זה לא יהיה עניין פשוט של שליפת השרטוטים וחיתוך המתכות. אין לנו את המפעלים או את הכלים. אין לנו את החומרים. אין לנו את המומחים שיידעו להגיד במה נבדל הרכב הירחי הממשי מהשרטוטים. אין לנו את המומחים שיידעו לנהוג ברכב הזה".
 
 
סרנן ב-1972. "כן, אני האדם האחרון שהלך על הירח", אמר בערוב ימיו, "וזה כבוד מפוקפק ומאכזב. עבר יותר מדי זמן".
 
 

לא על חשבון מאדים

 
טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, סבור שלמרות האתגר, אין בעיה עקרונית להגיע לירח. "לגבי נאס"א זה לא יהיה תקדים", אומר ענבר,. "למעשה, למעט בתכנית מרקורי, כל חללית חדשה שנועדה בסופו של דבר לשאת אסטרונאוטים, עשתה זאת כבר בשיגור הראשון שלה. לכן בנאס"א החלו להישמע קולות, ובצדק, שאם כבר משגרים לירח ב-2018, כדאי כבר לצרף אנשים. גם הסינים וההודים עובדים תכניות מאוישות. סין כבר הנחיתה רובוטים על הירח. עוד אין להם משגר חזק מספיק להטיס משימה מאוישת, אבל הם עובדים על ה-LongMarch9, המקבילה הסינית ל- SLS (המשגר הכבד המפותח על ידי נאס"א, Space Launch System, במטרה לשאת את מעבורת החלל אוריון לירח ולמאדים – ע.כ.) וזה עניין של סדר עדיפויות פנים-סיני מתי בדיוק נראה את דגל סין על הירח, פחות עניין של חדשנות טכנולוגית.
 
לגבי מאדים, ענבר מסביר שהירח לא בא על חשבון תכנית החלל המאוישת למאדים – פשוט כי אין באמת תכנית קונקרטית כזאת בינתיים. "כשאובמה נכנס לבית הלבן הוא ביטל את תכנית קונסטליישן של בוש, שהייתה אמורה להחזיר אותנו לירח כבר ב-2020. הוא אמנם אמר שנגיע למאדים מתישהו בעתיד, אבל להגיד לא עולה כסף. בינתיים, הירח לא בא על חשבון מאדים, אך אני מניח שהמרוץ למאדים יתחמם כאשר סין תצא עם תכנית קונקרטית להנחית אדם על מאדים – וארה"ב, בטח תחת הנשיא הנוכחי, תרצה להיות שם ראשונה".
 

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}